מרדכי מושקט סוכנויות בע"מ נ' עין חצבה אגודה חקלאית שיתופית בע"מ

החלטה

1.בקשת רשות להתגונן בפני תובענה על סך 75,084 ₪ בגין אספקת מזון לדגים שנרכש ע"י המבקשת ואשר כנטען תמורתה לא שולמה למשיבה. סכום התובענה הופחת בהסכמת הצדדים לסך של 40,600 ₪, שכן הסכום המקורי צוין בטעות (ר' הסכמת הצדדים בעמ' 1 לפרוטוקול).

המבקשת טוענת כי בזמנים הרלבנטים התפצלו עסקי המשיבה, "מרדכי מושקט סוכנויות בע"מ" ע"י חלוקתם בין שני בעלי מניותיה, מר מושקט והגב' ויסוצקי, הכל בהתאם לחוות דעת רוה"ח איצ'ה יחזקאל אשר מונה מכוחו של פסק דין שניתן בהסכמת בעלי המניות הנ"ל, בהליך שהתנהל בפני כב' הנשיאה השופטת הילה גרסטל.

בהתאם למתווה שהוסכם, חולקו עסקי המשיבה כך שהלקוחות והספקים בתחום הייבוא ושיווק של מכונות לשטיפת ואריזת ירקות נותרו בידי מר מושקט ואילו הלקוחות והספקים בתחום שיווק המזון לדגים נותרו בידי הגב' ויסוצקי.

מאחר והצדדים קיבלו על עצמם כאמור לפצל את עסקי התובעת בהתאם לחוות דעת המומחה, הרי שקביעת המומחה לפיה העסק יפוצל לתחומים השונים בהתאם ליתרות בהנהלת החשבונות נכון למועד הפיצול (20.2.12), היא המחייבת, ובהתאם לחלוקה זו, כל אחד מהצדדים מחויב בכל ההתחייבויות הכספיות בתחומו וזכאי לכל התשלומים המגיעים בתחומו, לפי הקיים במועד הפיצול באופן היוצר הפרדה מידית בין הצדדים, ללא צורך בהתחשבנות עתידית.

המבקשת אף מפנה לאמור מפורשות בהסכם הפשרה ולפיו בקשר לתקופה שעד למועד הפיצול, כל צד יהא אחראי לכל תביעה שבתחום פעילותו, הסכמה המבטאת את הרציונל שבאופן הפרדת העסקים – מניעת כל מעורבות הדדית זה בתחומו של זה, בבחינת הפרדה מוחלטת.

המבקשת מפנה להסכם הפשרה, לטיוטת פרוטוקול של ביצוע ההסכם, ואף למכתב הבהרה שנשלח ע"י המומחה והמאשר את אופן הפיצול כאמור לעיל.

המבקשת מדגישה כי במסגרת התביעה בחרה המשיבה להסתיר את העובדה לפיה שולמה התמורה תחילה למשיבה (מושקט) בשיקים, וזאת טרם נודע לה על הפיצול, ואולם בנסיבות המפורטות לעיל, הושבו השיקים לידי המבקשת ע"י מר מושקט, באמצעות הגב' ויסוצקי, וזאת כאמור מאחר וידע כי אין המשיבה זכאית לקבלם (בהתאם להסכם הפיצול).

לתמיכה בטענותיה צירפה המבקשת, מלבד תצהירה של הגב' צילה סלוין, מבעלי המבקשת, גם את תצהירה של הגב' ויסוצקי, ובמסגרתו טוענת היא כי התנהגות הצדדים לאחר חתימת ההסכם ובהתאם לעקרונותיו מעידה אף היא, כשלעצמה, על אמיתות טענותיה.

מאחר והתשלום נשוא התובענה התייחס ליתרות הנכונות למועד הפיצול, טוענת הגב' ויסוצקי כי בפגישה שקיימו הצדדים לאחר חתימת ההסכם, לצורך חתימה על הפרוטוקול לביצועו, מסר מר מושקט לידיה שיקים שהתקבלו אצל המשיבה מהמבקשת. בהמשך לכך, פנתה הגב' ויסוצקי אל המבקשת בדרישה לתשלום סכום השיקים לחברה מטעמה ("ויסוצקי אחזקות"), והשיבה לה את השיקים המקוריים.

לנוכח הפיצול האמור, ומששילמה המבקשת תמורת הסחורה לעסקה של הגב' ויסוצקי, לפי פנייתה של הגב' ויסוצקי, בהסכמת מר מושקט, ואף לפי נוהג הצדדים ממועד הפיצול, הרי שפעלה כראוי ואינה חבה דבר למשיבה.

2.המשיבה טוענת מנגד כי המדובר בתביעה פשוטה בגין תמורה שלא שולמה לחברה הספקית, כי אם לגורם אחר, בין אם ברשלנות, מתוך קנוניה או מסיבה אחרת, כאשר ידוע כי חייב אינו יכול להשתחרר מחיובו אלא בהסכמת הזכאי לתשלום.

עוד טוענת המשיבה כי אין כל רלבנטיות להסכם המדובר ואין לתת יד למצב בו כל חייב יחליט להעביר תשלום חובו לפי דרישת צד ג' ועל סמך דבריו, ואף מבחינת מיסוי הדבר אינו מתקבל על הדעת.

אף לגוף ההסכמה, אין המדובר אלא בחלוקת לקוחות מכאן ואלך וכל מה שנעשה בעבר אינו בר חלוקה, ההסכם לא היה טעון פרשנות כלל ואף לא היה מקום לקבלת הבהרת המומחה במעמד צד אחד.

לעמדת המשיבה יש אם כן לדחות את טענות המבקשת ולהורות לה לשלם חובה למשיבה.

החלטה זו ניתנת לאחר דיון שהתקיים בפני במעמד הצדדים, במסגרתו נחקרו הגב' סלוין והגב' ויסוצקי והצדדים סיכמו טענותיהם.

3.לאחר עיון בטענות הצדדים, ומתוך ההלכות שעניינן במתן רשות להגן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת הרשות להתגונן להתקבל.

כידוע, הלכה היא כי בשלב בו שוקל בית המשפט האם ליתן למבקש רשות להתגונן בפני תובענה, אין מוטל על מבקש הרשות אלא עול הוכחה מצומצם, במסגרתו לא נשקלים שיקולי מהימנות, לא נבדקות הראיות לגופן והרשות ניתנת מקום שאין הגנתו של המבקש קורסת בחקירתו הנגדית או מתמוטטת נוכח החומר הקיים, ואף אם נותרת היא בגדר הגנה בדוחק.

כלל ידוע הוא כי הדיון בבקשת הרשות להתגונן אינו יכול לבוא במקום המשפט, וכי רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו, רק אז תידחה התנגדותו.

אפנה לאמור בע"א 3300/04 צול ניהול פרויקטים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (ניתן ביום 9.12.09, לא פורסם):